הגיגים ואיחולים לחנוכה

 היי,

מראש אני מבקש את סליחתכם, אך על אף שהבלוג הזה עוסק בחג, עוטף אותו הפעם מעטה מה של רצינות. החלטתי לשתף אתכם במעט בחוויותיי ומחשבותיי בעת האחרונה – כמו חצי טיפול אצל פסיכולוג, רק הרבה יותר טוב (פה זה בחינם… לא?)

פרופורציות

מי מאתנו לא מתעצבן או מתרגש לפחות פעם ביום מרכב שחותך אותו בכביש, מהעומס בעבודה מהמבחן המתקרב או מחבר'ה שהבריזו לו? באותו רגע זה נראה לנו מינימום סוף העולם  מהסוג הרע ביותר. וכאלו שזה לא מספיק ,כשאנחנו מתלוננים על זה, אז אומרים לנו את המשפט המעצבן: "שאלו יהיו כל הבעיות שלך". לכל הנוהגים להשתמש במשפט זה, ברור לי כי כוונתכם היא לנחם, אבל תבינו, באותו רגע נתון אלו באמת הבעיות היחידות שלנו.

לגבי אותם העצבים והלחצים – הכול מתחיל ונגמר במילה אחת: פרופורציות. קשה מאוד ברגע נתון לעצור ולבדוק באמת את גודל "האסון" אבל מאוד מומלץ. אם אתם מתקשים, קחו דף תרשמו עליו בגדול את המילה פרופורציה והדביקו אותו באוטו, במשרד או בחדר כך שכל הזמן תזכרו לשמור על פרופורציה ועל עצמכם.

מטה ומעלה

לכולנו יש ימים טובים יותר וטובים פחות, אך לפעמים מגיעים להם ימים בהם כלום אבל כלום לא הולך והצרות כמיטב המסורת באות בצרורות. ימים כאלו שמרגיש כאלו הכול סוגר עלינו ויש בגרון מחנק  תמידי כזה שרק מחכה לפרוץ החוצה ולשחרר הכול . יש המפחדים מהשחרור הזה ומלתת לעצמם לזרום עם הרגש ולהתבאס כי זאת חולשה להיות קצת עצוב או חלילה להוריד דמעה או שתיים. להפך אני אומר – לא חולשה ולא נעליים. צריך לדעת שזה בסדר לשחרר ושזה התרופה הכי טובה לכל מכאוב או מצוקה, אך לא פחות ואולי אף יותר חשוב זה לדעת לא לשקוע בבאסה ומהנקודה הנמוכה להתרומם ולהתחיל דרך חדשה. כתבו כבר לפני: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" או בפשטות – אחרי כל ירידה יש עלייה.

שוב, סלחו לי על הרצינות היחסית של דבריי, אבל הרגיש לי נכון לשתף אתכם במעט ממחשבותיי בתקופה האחרונה. לא הייתה לי חלילה כוונה לדכא אתכם או להטיף לכם אלא לשתף אתכם בתחושות ורגשות שאני מאמין שהם גם מנת חלקכם.

 אולי זה עיתוי קצת מוזר לכתוב על זה בבלוג הזה, אבל מצד שני אולי לא יכולתי לבחור עיתוי טוב יותר, לפני חג החנוכה – הוא חג האורות, חג המסמל בעיקרו שמחה, התרוממות נפש ובכלליות תחושה מאוד חיובית. אם זה בגלל הסופגניות, הסביבונים או הנרות מהות החג היא שמחה ואופטימיות המתחברים כ"כ עם התחושות והרגשות הפחות נעימים שתיארתי מעלה. אז אתם מאותם אנשים שחווים בתקופה זו את תחושות ומחשבות הפחות נעימים הללו נצלו את החג הקרב וסמנו אותו כמפנה כנגדם.

זמן לנקודת מפנה

זה בהחלט זמן טוב לנצל את אווירת החג, להישטף בתחושות הנעימות אשר הוא מביא איתו ולצאת לדרך חדשה .

חג שמח ומלא אור,

שי רלר.

הבטחות ואיחולים – הגיגים לראש השנה

זהו. משנה הבאה אני מפסיק לעשן! זהו. אחרי החגים, אני מתחיל דיאטה ונרשם לחדר כושר!

מי מאיתנו לא הבטיח לעצמו או הכריז בפומבי את הבטחות הללו. מי מאתנו לא קווה במסתרי לבו שהשנה החדשה, היא השנה שבה הכול ישתנה: האהבה האמיתית סוף סוף תגיע, העניינים במקום העבודה יסתדרו ונצליח להרוויח קצת יותר כסף, והלוואי שהשנה נוכל לנסוע לחופשה שכ"כ הרבה זמן אנחנו מתכננים. זה  תמיד מרגיש כאילו ראש השנה מסמל נקודת מפנה  בחיינו, או לפחות כך אנו מקווים.

שנה לא פשוטה עברה על העם השוכן בציון, אך למרות זאת, זה לא מקרה חריג במחוזותיו אשר אין בהם אף רגע דל. אז בפרוס השנה החדשה הרשיתי לעצמי לעשות סיכומון קל לשנה החולפת ולציין מספר תחומים ואירועים בולטים.

זמן לסכם. ראש השנה בפתח.

כלכלה

מצד אחד, היו שנים כבר יותר גרועות ומצד שני זו לא חוכמה שאני אומר את זה בכזה רוגע ונחמה, אחרי הכול אני לא משקיע שקל בבורסה. כמויות הקפה, הסיגריות ולחץ הדם המטורפות ושעות השינה המועטות של העוסקים במלאכה, יכולים בהחלט להעיד על רכבת ההרים בכלכלה העולמית והמקומית שלנו. אבל אם לנסות ולהיות אופטימיים – חשוב לזכור, שלפני כל עלייה יש ירידה…

בטחון

טוב זה לא כ"כ חוכמה לציין בסיכום השנתי את תחום זה, כי בשישים ושלוש השנים האחרונות (ועוד קצת לפני) תחום זה תפס מקום נכבד בסיכומים השנתיים ולצערנו לא תמיד בצורה חיובית. מבלי להעכיר יותר מידי את האווירה, איני איש בשורות גם השנה. קאסמים, גראדים, ספטמבר, מהפכות שלטון, פינויי שגרירות, משטים/מטסים והעשרת אורניום היו חלק בלתי נפרד מחיינו השנה. את חלקם אנחנו מכירים כבר משנים קודמות ולגבי השאר – נו טוב, כל יום לומדים משהו חדש.

ספורט

אולי פשוט כדאי שנעבור לנושא הבא? טוב אם בכל זאת אתם מתעקשים אז תנו לי דקה לחשוב על תחום ספורט ישראלי שממש הצליח השנה. טוב, זה בגדר משימה בלתי אפשרית בדקה ואפילו בשעה למצוא אחד כזה (דוקים לא נחשב, אה?) אחרי כל ההצהרות שאנחנו טובים וחייבים לנצח ושהשנה ההגרלה ממש קלה והכוכבים בשמים מסודרים נכון, אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, לא לפני שהאשמנו את המאמן, השופט, האמא של השופט, המגרש וכמובן את האנטישמיות.

 צדק חברתי

כבר אמרו כמעט הכל על ההפגות, המנהיגים משני הצדדים, על מחירי הדירות, הקוטג' והאוהלים שעלו וירדו ושוב עלו, אך ארצה להתייחס לנושא הזה ברשותכם מתוך חוויה אישית. גם אני הייתי נוכח באותה הפגנה המונית וחוץ ממהותה הרעיונית החשובה, היה כ"כ כיף לראות את המוני בני עמנו מכל הגילאים, המינים והסוגים עומדים יחדיו מחויכים בחום התל אביבי הדביק בכדי למחות ביחד למען אותה מטרה. איני יודע האם המחאה עזרה או תעזור, אבל תמיד כיף לחוש את אווירת הביחד הזו החוצה מחסומים רבים המפרידים בינינו ביומיום.

ראש השנה הוא בהחלט זמן טוב להתחלות חדשות, אבל למה לחכות עוד כמה ימים? התחילו כבר עכשיו לאהוב, להפסיק לעשן, להגיד לסובבים אתכם כמה הם חשובים לכם ואפילו לעזוב הכל ולנסוע לאותה חופשה שעליה חלמתם. חוץ מזה אל תפסיקו לרצות, לחלום ולקוות שהשנה החדשה תהיה טובה מקודמתה בשלל תחומים.

אה, ועוד דבר אחד אחרון – מי שלא יהיה שאחראי על הנושא הזה, תעשו טובה ותחזירו לנו כבר את גלעד כדי שהאמרה "שאת החג הבא גלעד יחגוג בבית" לא תהפוך חלילה לקלישאה.

חג שמח,

שי רלר.

רעמים וברקים בליל חורף קר – תובנות לחורף 2010

חיכינו והמתנו, ולאחר איחור אלגנטי ואופנתי קיבלנו אותו. כפיצוי על העיכוב, הוא הגיע מחוזק ומתוגבר ברוחות שמזמן כבר היו צריכות לקבל שלילה או לפחות קנס על מהירות .
האמת היא, שהמתנו זמן רב וכבר כמעט שהתייאשנו, אך ברגע האחרון, ממש כמו סל בשנייה האחרונה, הוא פה. כמו שרובנו יודעים – אין טוב בלי רע וכאשר הדבר נוגע לארצנו הקטנטונת, המשפט הזה מקבל משנה תוקף. השפעות "הסופה" החורפית חוזרות על עצמן כל שנה מחדש בעוצמות כאלו או אחרות, אך משום מה, כל שנה מחדש אנחנו מופתעים מתופעות הלוואי, לא לומדים כלום ואחרי שהכול חולף כולם שוכחים ונזכרים שוב בשנה הבאה.
אז כדי לנסות להקטין את השפעותיו הבעייתיות ולהסיק מעט מסקנות לחורפים הבאים, אספתי קצת תובנות עד כה מחורף קצר זה:

פרופורציה – ראשית, חשוב לשים דברים על דיוקם – בכל מהדורות החדשות, העיתונים והאינטרנט מסקרים בדרמטיות את "הסופה" ונראה לי שטיפ טיפה מגזימים. נכון, זה גשם ורוחות וברד אבל מכאן ועד לסופה המרחק גדול. אני מאוד מקווה שבמקומות אחרים בעולם (ניו אורלינס למשל) לא רואים את ההתרחשות והדרמטיזציה סביב הדבר הזה שנקרא חורף, כי אחרת זה יכול להיות מביך.

הפסקות חשמל – ממש בזמן כתיבת בלוג זה אני עד למתקפת הפסקות חשמל. הבהובי האור הבאים והולכים שגורמים לי להרגיש בעיצומה של מסיבת כיתה מעלים בי את השאלה – איך הדבר ייתכן? מדינת ישראל, שנת 2010, מהמדינות המתפתחות ביותר בעולם לא מסוגלת להתמודד עם קשיי העונה ואזרחיה נאלצים לשבת בחושך זמן רב. נכון, ישנם אמנם מפגעים בלתי צפויים, אך מהיכרותי עם המנטאליות המקומית אני בטוח שניתן היה לעשות דבר או שניים כדי למנוע לפחות מחלק מאתנו את אי הנעימות.

רחובות מוצפים – אם התמונות של הרחובות המוצפים מזכירות לכם משהו, אז או שהייתם בטיול בוונציה ואתם מתענגים על הזיכרונות או שאתם נזכרים בדיוק באותן תמונות, באותם מקומות משנה שעברה, אשר גם אז מערכת הניקוז לא עבדה כראוי. אין לי הסבר הגיוני למה העיריות השונות לא עושות כלום במשך עשרת החודשים שלא יורד פה גשם, אולי הם פשוט איבדו את התקווה שהשנה ירד גשם?

קריסה כללית – קצת גשם, מה כבר ביקשנו? אז קבלנו את מבוקשנו וקצת יותר: דודי שמש מעופפים, עצים שנשבר להם והחליטו לעבור לגור על גג מכוניות חונות ושיטפונות בנחלים (גם בכאלו שרק בזכות גשמים שכאלו זכו לתואר נחל). תוסיפו לזה את החקלאים אשר עד כה ייחלו לגשם ועכשיו עלולים קצת להצטער שהוא בא בחוזקה הנוכחית, כי חלק מהיבול קפא או הוצף וכמובן, אל תשכחו את רכבת ישראל, שגם היא הצטרפה לחגיגה והשאירה עשרות חיילים ושאר אזרחי ישראל מאוד לא רגועים בתחילתו של שבוע זה. בעצם, כשחושבים על זה, בשביל רכבת ישראל, זה בסה"כ עוד יום עבודה רגיל.

אולי בסה"כ אף אחד מאתנו לא אשם, הרי ימי החורף בארצנו הם מעטים כ"כ ולכן אנחנו לא ממש זוכרים מה היה פה בשנה שעברה ולכן זה אולי בכלל טוב שלא יורד כאן הרבה גשם. אנחנו בקושי מסתדרים עם יום וחצי של גשם אז תארו לעצמכם מה היה קורה פה עם קצת יותר מזה…
מה שלא יהיה, תשתדלו ליהנות ממזג האוויר החורפי ותזכרו: עם תה, מול מפזר החום או במיטה מתחת לפוך  – הייאוש נעשה יותר נוח.

שלכם,

שי רלר

[ad#Google Adsense 336×280]

יש בי כוח

שלום לכולם,
הפעם החלטתי להקדיש תשומת לב ליום ראשון, כי לפעמים נדמה שאחרי שבת אין כוח לכלום, כולם מרגישים עייפים ובלי שום חשק ומרץ.
אז שיר זה מוקדש לכל העייפים והתשושים אבל לא רק –
הוא מעודד ומעורר כשלפעמים יש רגע של משבר.

יש בי כוח,

יש בי כוח לפתוח שערים,
יש בי שלווה ושמחת נעורים,
אם רק ארצה
את הים אחצה,
אראה לכולם –
עוד אכבוש את העולם.

אתגבר על כל מכשול,
אעמוד מול כל נחשול,
אלחם באריות,
אדלג על תהומות.

אני יודע
שמישהו שם שומע
ובכל מקום שאדרוך
יש על מי לסמוך.
השמש עוד תזרח
ואת הלב תפתח.

יש בי כוח
שלא נותן מנוח,
הוא פועם ובוער,
אף פעם לא מוותר
ואני רק אני
צריך להאמין ולהיות סבלני.

אז שיהיה שבוע טוב ורגוע.
מירב.